יד ושם · הסיפור שלנו · 2020
שועל אדום
ציפורה פייבלוביץ' הייתה בת שמונה עשרה כשגורשה מגטו אורדיה לאושוויץ. כשהתחצפה לקצין גרמני, הוא קרא לה שועל אדום. היא לא הפסיקה להיאבק, וזה מה שהשאיר אותה ואת אחותה בחיים.
ציפורה פייבלוביץ' הייתה בת שמונה עשרה כשגורשה מגטו אורדיה לאושוויץ. כשהתחצפה לקצין גרמני, הוא קרא לה שועל אדום. היא לא הפסיקה להיאבק, וזה מה שהשאיר אותה ואת אחותה בחיים.
שועל אדום · 4:32 · כתוביות באנגלית
ציפורה נולדה בטרנסילבניה, למשפחה שומרת מצוות. היא הייתה בת שמונה עשרה כשהיא ומשפחתה גורשו מגטו אורדיה לאושוויץ, ועל רמפת הסלקציה ראתה בפעם האחרונה את הוריה ואת אחיה הקטן. אחותה טובה שרדה יחד איתה.
הסרט שלה בנוי לפי עונות השנה. ילדותה בכפר היא הסתיו. הסתיו מתחלף בחורף, והחורף הזה, כולו, הוא אושוויץ. אחרי מפגש גורלי עם קצין גרמני, שקרא לה שועל אדום כשענתה לו, הסרט מלווה אותה עד השחרור.
היא לא הייתה אישה ביישנית. שוב ושוב העזה לברוח, לענות, לדרוש, ודווקא ברגעים שבהם החוצפה הזאת הייתה צריכה לעלות לה בחייה, היא זו שהצילה אותה. כשהיא ואחותה ניסו לחזור לבית ילדותן, עמד בפתח איש עם מקל. היא הגיעה לארץ ב־29 בנובמבר 1947, אחרי שהאונייה שהפליגה בה נתפסה ונוסעיה נשלחו למעצר בקפריסין. שם נולד בנה הבכור.
בספר, התצלום מופיע עם כיתוב בגרמנית: Zipora Feiblowitsch עם אחיה מרדכי (עומד) ויוסף.
הסרט בנוי על עונות השנה, וילדותה היא הסתיו. הכפר, הנהר, אחותה לצדה, ושועל שכבר רץ לפניהן.
הוריה ואחיה הקטן נשלחו לתאי הגזים מיד כשהגיעו. היא ואחותה טובה נאחזו זו בזו.
שועל שישן בשלג, בצד השני של הגדר. בעדות שלה הוא הניצוץ שהזכיר לה את הבית.
הרגע שבו הקצין הגרמני קרא לה שועל אדום. הסרט נותן לפנים שלה לשאת אותו, ולא מרכך את המבט.
האונייה שהפליגה בה נתפסה, ונוסעיה נשלחו למעצר בקפריסין. היא הגיעה לארץ ב־29 בנובמבר 1947.
הכיתוב בספר: Zipora Feiblowitsch עם אחיה מרדכי במחנה העקורים בבראונאו.
כך הסרט נגמר. אופניים על מדרון מעל הים, ולמטה רץ השועל שעל שמו נקראה.