מחווה בת שלוש דקות להיסטוריונית של העבדות והשחרור, ולצ'רלס אוסבורן טאונסנד. הוא נולד לעבדות באלבמה, שוחרר בידי האיש שהיה גם בעליו וגם אביו, ולימים היה ספר, משקיע ושחקן בייסבול בעיירת כורים בקולורדו.
ר. איזבלה מוראלס חוקרת את תולדות העבדות והשחרור בארצות הברית, והיא העורכת של פרויקט פרינסטון והעבדות (Princeton & Slavery Project). את הדוקטורט קיבלה בפרינסטון ב-2019. ספרה Happy Dreams of Liberty: An American Family in Slavery and Freedom (Oxford University Press, 2022) עוקב אחרי צאצאיו של סמואל טאונסנד ברחבי הדרום והמערב האמריקאי. טאונסנד היה בעל מטעים באלבמה, ושחרר בצוואתו את ילדיו ואת אחייניותיו, שהיו משועבדים לו. ב-2023 זכה הספר בפרס פרדריק דאגלס, בפרס טום ווטסון בראון ובפרס שפירו.
ועדת השיפוט של פרס דן דוד ”התרשמה מהמחקר הקפדני ורב ההשפעה של מוראלס, שמאיר את המורכבות ההיסטורית של העבדות, ומהמנהיגות החזונית שלה בהיסטוריה הציבורית, שמגשרת על הפער בין האקדמיה לציבור בזכות סיפורים מגוונים ונגישים.”
מוראלס טוענת טענה רדיקלית באמת על אמריקה של המאה ה-19. בג'ורג'טאון שבקולורדו, מתיישבים שחורים ולבנים עשו עסקים יחד ושיחקו באותה קבוצת בייסבול. טאונסנד ניהל מספרה, השקיע בכריית כסף, ונכנס לחוגים חברתיים ופוליטיים שכמעט בשום מקום אחר בארצות הברית לא היו פתוחים בפני מי שאינו לבן. לא שהעיירה הייתה נקייה מדעות קדומות. התושבים הלבנים של ג'ורג'טאון הפנו את העוינות שלהם למקום אחר: אל מהגרי העבודה הסינים, ואל הילידים האמריקנים. העיירה פינתה לו מקום, כי בחרה לעצמה ”אחר” אחר.
קשה להנפיש טיעון כזה. הוא סותר את מה שהתרגלנו לשמוע על התקופה בארה״ב, ויהיה קל מדי להפוך את היוצרות. לכן החלטנו להפוך את הסרט למשחק, משחק אחד מני רבים. חייו של טאונסנד הם מסלול אחד על לוח אחד, רצף מסוים של משבצות שאפשר היה לנחות עליהן בעיירה ההיא, בשנים ההן. זה יקום קטן ויחיד במינו, נדיר. היו גם משחקים אחרים באותה התקופה, נפוצים יותר. רוב מי שלא היו לבנים באותה תקופה ”שיחקו” לפי סט אחר לגמרי של חוקים, על לוח אחר, והסרט מסתיים בלוח האחר הזה.
הסרט מכניס אותו למסלול כמו ששחקן נכנס למשחק: רגל אחת, משבצת אחת, וחוקים שלא הוא כתב.
המספרה ובית המרחץ של Townsend & Co., העסק שבנה בג'ורג'טאון.
תושבי ג'ורג'טאון, שחורים ולבנים, שיחקו על אותו מגרש.
תושבים שחורים ולבנים רוכנים מעל אותה מפה ומקימים את אותה עיירה.
מהגר עבודה סיני מצד אחד, יליד אמריקני מהצד השני, ושניהם עומדים לגמרי מחוץ ללוח. ג'ורג'טאון פינתה מקום לטאונסנד כשבחרה להשאיר בחוץ מישהו אחר, והסרט משאיר את מי שבחוץ בתוך הפריים.
המשבצת שבמרכז. לא הון ולא הצלה, אלא חיים טובים, בתוך מערכת חוקים צרה וזמנית.
בסוף הסרט הלוח של ג'ורג'טאון מתקלף בפינה, ומתחתיו מתגלה לוח שני, אפור, ועליו הכיתוב Colored Only (”לצבעוניים בלבד”). זה הטיעון האחרון של הסרט, ושל מוראלס. המסלול של טאונסנד היה אמיתי, אבל הוא היה רק מסלול אחד. החוקים ששלטו כמעט בכל מקום אחר היו שם כל הזמן, שכבה אחת מתחת.
בכל שנה הקרן בוחרת יחד עם הזוכים את נושא הסרט שייעשה לכבודם, ואנחנו הופכים אותו לתסריט, לתמונות ולתנועה. הזוכים רואים את הסרט בפעם הראשונה בערב הענקת הפרס, על המסך הגדול, באולם מלא אנשים שבאו לכבד אותם. אחר כך הסרטים עולים לרשתות ולאתר הקרן: יוטיוב, פייסבוק, לינקדאין ועוד, לצד נימוקי הוועדה והראיונות עם הזוכים. יש זוכים שמקרינים את הסרט לסטודנטים שלהם, כדי להראות להם במה הם עוסקים.