על בר קריבוס, ועל העמק שהתקדש.

בר קריבוס הוא ארכיאולוג שחוקר את אתיופיה העתיקה ואת ביתא ישראל, יהודי אתיופיה. הוא חוקר במרכז גולדשטיין-גורן לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב, ועומד בראש מכון המחקר של המרכז למורשת יהדות אתיופיה. בשנים 2015–2019 הוביל סקר ארכיאולוגי של מנזרי ביתא ישראל בהרי סימן, ואיתר בין השאר את סימן מנטה, המנזר הגדול האחרון של ביתא ישראל, שבו ישבה ההנהגה הנזירית העליונה של הקהילה.

ספרו Ethiopian Jewish Ascetic Religious Communities (ARC Humanities Press, 2021) מתעד את בתי התפילה העגולים, העשויים אבן, ואת המתחמים המוקפים חומה, ששעריהם שמרו על ההפרדה הטקסית של הכוהנים הגדולים הסגפנים. הוא מתעד גם את המגורים, את בתי הקברות ואת אתרי העלייה לרגל של עם שעשה דבר שלא ידוע על שום קהילה יהודית אחרת, והקים מסדר נזירים. פרס דן דוד הוענק לקריבוס על כך ששילב ארכיאולוגיה, עבודת שדה, מקורות כתובים ועדויות בעל פה בחקר המסורות הדתיות של ביתא ישראל ומקומן בעולם הדתי של אתיופיה כולה.

הסרט מספר מסורת אחת, כפי שבר קריבוס מספר אותה. בלב הרי סימן שוכן עמק סימן מנטה (Səmen Mənaṭa). במאה החמש עשרה גזר הקיסר הנוצרי יסחק על ביתא ישראל להמיר את דתם. שבעים וחמישה מהם התכנסו על פסגת הר מעל העמק. כשהגיע הצבא הם לא ראו דרך מילוט, ובמקום להמיר את דתם נכנסו לתיבה שהייתה תלויה בחבל מעל המצוק, וחתכו את החבל. במקום שבו נפלו, כך מספרת המסורת, החלו לנבוע מעיינות. המקום התקדש, והמרכז הדתי שקם לידו היה המושב האחרון של הכוהנים הגדולים של ביתא ישראל.

הסגנון שואב מהמסורת הרחבה של הציור האתיופי: שטוח, כמעט נאיבי. את האנשים אנחנו מראים רק מרחוק, כי האמת היא שאנחנו יודעים עליהם מעט מאוד. כל המשקל של הסרט מונח על הרגע שלמענו נעשה: האנשים שבחרו למות ולא להתנצר.

בכל שנה הקרן בוחרת יחד עם הזוכים את נושא הסרט שייעשה לכבודם, ואנחנו הופכים אותו לתסריט, לתמונות ולתנועה. הזוכים רואים את הסרט בפעם הראשונה בערב הענקת הפרס, על המסך הגדול, באולם מלא אנשים שבאו לכבד אותם. אחר כך הסרטים עולים לרשתות ולאתר הקרן: יוטיוב, פייסבוק, לינקדאין ועוד, לצד נימוקי הוועדה והראיונות עם הזוכים. יש זוכים שמקרינים את הסרט לסטודנטים שלהם, כדי להראות להם במה הם עוסקים.